חם לי. יש רק שני דברים שבגללם הייתי שומר את עונת הקיץ: אבטיחים ובחורות בגופיות. בעצם, סיבה שלישית יכולה להיות שזוהי עונה אידיאלית לטיולים בנחלים ובמעיינות הרבים שפזורים בצפון הארץ (תלוי באיזה חודש, כמובן – באוגוסט אני לא רוצה לעשות שום דבר חוץ מלשכב מתחת למזגן). הנה כמה מסלולי טיול אהובים ומומלצים באיזור הגליל המערבי.

מה שאני הכי אוהב בטיולים כאלו היא העובדה שלא צריך לחכות לחופש או להזדמנות מיוחדת.

אפשר פשוט לצאת ולטייל בשישי-שבת, לחזור במוצאי שבת תשושים ולישון את המשך הערב עד שמתחיל השבוע החדש.

בשבוע שעבר זה בדיוק מה שעשינו. ארגנתי את המעשנת ואת תולעת הספרים ויחד עם זוגתי יצאנו ארבעתנו לטיול משותף.

הלאה אל הגליל המערבי

היעד הנבחר היה הגליל המערבי, גם בגלל שזוגתי מגיעה מהגליל התחתון ופחות או יותר חרשה כל נקודה בו, וגם בגלל שאני, אבוי לבושה, טרם טיילתי בנחל כזיב.

זאת אומרת, אם לא לוקחים בחשבון איזה טיול כיתתי בכיתה ד' שאת פרטיו אני שכחתי כבר מזמן. שריינו לנו את סוף השבוע ויצאנו לטייל.

כיאה לארץ יפה כשלנו, נחל כזיב הוא לא המקום היחידי ששווה ביקור בגליל המערבי.

אם אתם חפצים במסלולי טיול אז יש גם את מערת קשת ונחל פער, אפשר לבקר בעכו או בראש הנקרה, ואפשר גם סתם לצאת לנפוש באחד מעשרות צימרים יוקרתיים יותר והיוקרתיים פחות שנמצאים במצפה / מושב / קיבוץ החביב עליכם.

נחל כזיב

המסלול של נחל כזיב הוא ללא ספק אחד מהמסלולים הנחמדים והקלים שקיימים, ואשר מתאימים לכל עונות השנה, ובמיוחד לעונת הקיץ החמה.

זאת בשל העובדה שזורמים בו מים קרירים כל הזמן שכיף לטבול בהם ולצנן קצת את החום באמצעותם.

בסתיו, למשל, לא הייתי מעז להיכנס אליהם מחמת הקור.

נקודה חיובית נוספת שהופכת אותו למומלץ היא אורכו הקצר יחסית, שמאפשר לישון קצת ולא לקום מוקדם בשישי בבוקר, או שבת למי שמעדיף לטייל עם כל עם ישראל ואחותו.

אורכו כשישה ק"מ ואם מוסיפים את מבצר מונפורט לעסק (בהחלט מומלץ בחום – תצפית מרהיבה על כל האזור) ועוד עצירה של שעה לצהריים קלים, אז כל הטיול לוקח כשלוש-ארבע שעות.

החיסרון היחידי טמון בכך שהמסלול אינו מעגלי ולכן נאלצנו, בלית ברירה, לנסוע עם שני רכבים.

קשת אילון

בסיום המסלול נסענו לוילות האירוח עוד של "קשת אילון".

הקיבוץ ממוקם ממש דקות נסיעה ספורות מפארק גורן, שבו המסלול מתחיל. אירוח מפואר לכל הדעות, שלא בהכרח מתאים לסטודנטים תפרנים שכמונו, אבל פעם בשנה מותר להתפנק.

חדרי שינה נפרדים, סלון ענק המכיל טלוויזיה וכבלים, מרפסות עם נוף של הרי הגליל המתנשאים, והכי חשוב – אפשר לעשן בתוך הוילות. המעשנת התמוגגה מאושר כששמעה על כך.

הערב ירד. מסביב הכל צבוע בגוונים של ירוק נמהלים עם הורוד והכחול של הרקיע, ואנחנו בפנים, מתכוננים לארוחת הערב.

עוד בטרם היציאה למסלול פרקנו את הציוד בוילות. בין היתר היתה שם צידנית אחת מלאה בבירות שאותה שמרנו לערב.

כבשלן שבחבורה הכנתי מראש גם כל מיני מצרכים וכלים כדי לארגן לנו ארוחת שבת טעימה.

מזל שבוילות יש את כל הציוד הבסיסי שצריך בשביל לבשל, מה שאולי סטנדרטי בשביל סוג כזה של אירוח, אבל בשבילנו איננו מובן מאליו.

כך, בסיומו של יום ארוך ישבנו עם בירות קרות וארוחת שבת, שוכחים את כל הלחצים מהעבודה והלימודים בבית, נרגעים אל מול האוויר הגלילי.